בסעיף השני לחוק נמנית רשימה פתוחה של אפשרויות בהעברת מסר שיש בו לכדי אקט של לשון הרע. הדבר יכול לבוא לידי ביטוי בעל פה, בכתב, דפוס, ציור, צליל ושאר אמצעים אחרים. אמצעים אחרים כוללים בתוכם אף העברת מסרים בצורה חבויה או שממנה משתמע בעקיפין אודות אקט של לשון הרע. הדגש והחידוד לאותו מסר המועבר בעקיפין בא לידי ביטוי ביתר שאת בהמשך בסעיף ה-3 לחוק.

סעיף 9 בחוק איסור לשון הרע מאפשר לשופט, בנוסף להטלת פיצויים ועונש על פרסום לשון הרע, אך להורות על החרמה של כתבים המיועדים להפצה וזאת באם מדובר בהפצה של אנשים פרטיים ואף במסגרות ציבוריות דוגמת ספריות. כמו כן, יש והשופט יכול להורות על הנתבע בפרסום הכחשה למה שפורסם קודם ואף פרסום של תיקון לדברים שנכתבו קודם.

סעיפים נוספים בחוק מגבילים פנייה לבתי המשפט במקרים שמדובר בקבוצת בני אדם או במקרים בהם מפיץ הלשון הרע מבחינת התובע הוא אדם שנפטר. הגבלה זו מדברת על מקרים במישור הפלילי ובהסכמתו של היועץ המשפטי לממשלה. סעיף נוסף שקיים מתיר לקרובי משפחה של נפטר, שעליו פורסם לשון הרע, להגיש תביעה סמוך לפרסום תוך חצי שנה.